פסק-דין בתיק ת"א 3274-02-09

התובעת, ילידת 18/9/80, הגישה נגד הנתבעות תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת עבודה שאירעה ביום 13/9/05. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הינה נמוכת קומה, גובהה מגיע ל-1.44 מטר ובמועד אירוע התאונה היא עבדה ליד מסוע רב מפלסי באריזת גלידה בקופסאות קלקר אותן היא נטלה מהמדף העליון. לטענתה, לאחר מילוי כל קופסה היא היתה מניחה ודוחפת אותה על המסילה הידנית, נוטלת קופסה ריקה, ממלאת אותה, דוחפת וכן הלאה.

העבודה סביב המסוע התבצעה כאשר העובדת יושבת על כיסא ולטענתה הכיסאות היו בלויים והתובעת היתה נאלצת כדבר שבשגרה להניח קרטונים מתחת לרגלי הכיסא כדי לייצב אותו. זאת ועוד, בשל קומתה הנמוכה ובשל גובה המסוע היא נאלצה לעבות את מושב הכיסא בשכבות של קרטונים במטרה להגביה את המושב במטרה להגיע למדפים העליונים של המסוע.

בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה, טענה התובעת כי ביום האירוע היא עבדה באופן שתואר לעיל ותוך כדי ביצוע העבודה, אשר מחייבת שימוש בשתי ידיים, התנדנד הכיסא עליו היא ישבה, איבדה את שיווי משקלה, נפלה יחד עם הכיסא, נפגעה בגופה ובמיוחד בגב. לטענתה הכיסא עליו היא ישבה אף התפרק בעקבות הנפילה.

בעקבות התאונה נפגעה התובעת בגב. בהתאם למוסכם בין הצדדים, נכותה של התובעת עקב התאונה עומדת על 10% בגין הגבלה בתנועות גב תחתון ו-15% בתחום האורולוגי בגין תכיפות במתן השתן.

הנתבעות כפרו באחריותן לאירוע התאונה, טענו כי התובעת אכן נפלה מהכיסא אך ללא קשר ליציבותו. לטענתן, אין בסיס לטענת התובעת כי הכיסא התנדנד או התהפך והתאונה אירעה אך ורק עקב רשלנותה של התובעת אשר ניסתה להתיישב על הכיסא, ככל הנראה בחוסר זהירות, דבר שגרם לנפילתה.

לאור כפירתן של הנתבעות באחריות והיעדר הסכמה לכל פשרה, לא היה מנוס מקביעת התיק להוכחות ושמיעת ראיות מטעם הצדדים.

בישיבת היום שמעתי את עדותה של התובעת, את עדותו של מר מוגילבקין, מומחה בטיחות מטעמה, וכן את עדותם של שמואל כהן מטעם הנתבעת, אשר שימש במועד האירוע כמנהל משמרת במפעל בו עבדה הנתבעת, וכן את שמעון עקיבא, ממונה הבטיחות המקצועי במפעל. כמו כן הוגשו על ידי הצדדים ראיות בכתב כגון חוות דעת של מומחה בטיחות מטעם הנתבעות, מסמכים שהוגשו למל"ל בעקבות התאונה, מסמכים רפואיים, תמונות של המסוע עליו עבדה התובעת, תמונות של הכיסאות דוגמת הכיסא עליו עבדה התובעת ועוד.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים השונים שהוגשו על ידם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

בתצהיר עדותה הראשית ובעדותה לפני חזרה התובעת על תיאור נסיבות האירוע כפי שפורט לעיל, מבלי שהתגלו בגרסתה סתירות, תמיהות או סימני שאלה כלשהם שיש בהם כדי לכרסם בצורה כלשהי באמינות גרסתה. היא עשתה עלי רושם אמין ביותר, נתתי אמון מלא בגרסתה ואינני מפקפק כהוא זה בגרסה זו. יתרה מכך, עדותה של התובעת נתמכת במסמכים שנערכו על ידי הנתבעת בזמן אמת ואשר מהם עולה בפירוש כי התובעת נפלה ונפגעה עקב חוסר יציבות של הכיסא עליו היא עבדה.

בטופס תביעה לדמי פגיעה (ת/1) תוארו נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "בזמן שעבדתי ליד מכונת ייצור ותוך כדי כך הכיסא עליו ישבתי, שלא היה יציב, התנדנד, ועקב כך נפלתי ונחבלתי בגב" . מנהל הבטיחות אצל הנתבעת חתם על טופס זה וכתב בצורה מפורשת כי הוא "מאשר פרטי האירוע בלבד ". עולה, כי מנהל הבטיחות במקום, שכפי שיתואר להלן ערך אף "תחקיר" באשר לאירוע התאונה, אינו מפקפק בנסיבות האירוע ומאשר את נכונותן בדיוק כפי שתיארה אותן התובעת בטופס התביעה לדמי פגיעה. הנתבעת אף אישרה את נסיבות האירוע בטופס ב"ל 250 שמולא על ידי המעסיק מייד לאחר האירוע ובו צויין כי התובעת נפגעה עת נפלה מהכיסא עליו היא היתה ישובה.

חיזוק נוסף לגרסת התובעת ניתן למצוא אף במסמכים הרפואיים שנערכו מייד לאחר אירוע התאונה. כך למשל, בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שמולאה כשעתיים לאחר האירוע, נרשם ע"י הרופא המטפל כי התובעת הופנתה לאחר שנפגעה "תוך כדי התעסקות עם גלידה הכיסא שעליו ישבה התפרק ונפ(לה)" . עולה כי גרסתה של התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה תועדו בזמן אמת הן במסמכים הרפואיים והן במסמכים שנערכו על ידי הממונים על התובעת מטעם הנתבעת מס' 1.

מטעם הנתבעת הוגש, כאמור, "תחקיר" שכביכול נערך על ידי ממונה הבטיחות במפעל בעקבות אירוע התאונה. ב"תחקיר" זה הגיע ממונה הבטיחות מטעם הנתבעת 1 למסקנה כי התאונה אירעה עקב חוסר זהירותה של העובדת, שגרם  "להחלקה אחורית של הכיסא ועקב כך נפלה העובדת לאחור" .

ראשית אציין כי האמור בדו"ח זה תומך דווקא בגרסת התובעת באשר לנסיבות האירוע, שכן מתיאור זה עולה כי התובעת והכיסא נפלו לאחור וכתוצאה מכך היא נפגעה. יחד עם זאת, המסקנה אליה הגיע ממונה הבטיחות ב"תחקיר" באשר לחוסר זהירות מצד העובדת היא מסקנה מופרכת שלא היה לה כל בסיס במציאות. יש לציין כי ההתרשמות שלי היתה שאין המדובר בתחקיר אמיתי באשר לנסיבות אירוע התאונה והסיבות שגרמו להתרחשותה, אלא מדובר במסמך שנערך בדיעבד ובמטרה להסיר את האחריות מהנתבעת מס' 1. ניסיון זה של הנתבעת מס' 1 "לברוח" מהאחריות לאירוע התאונה ולטייח את הסיבות האמיתיות שגרמו להתרחשותה לא רק שפוגע באמינות גרסתה של הנתבעת מס' 1, אלא דווקא מחזק את גרסתה של התובעת באשר לנסיבות ולסיבות התרחשות התאונה.

בסוף התחקיר ציין מר שמעון עקיבא כי הצוות שהשתתף בתחקיר הוא שמוליק כהן, יגאל דדון ושמעון עקיבא. מחקירתם הנגדית של שמואל כהן ושמעון עקיבא, ממונה הבטיחות, התברר כי לא נעשה תחקיר של ממש וכי שמואל כהן ויגאל דדון לא ממש השתתפו בתחקיר שכביכול נערך. מעדות השניים עולה כי תפקידו של שמואל כהן היה אך לדווח לשמעון עקיבא על עצם אירוע התאונה ועל מקום התרחשותה, ואילו יגאל דדון כלל לא היה שותף לעריכת התחקיר. לשאלה מדוע השמות שלהם מופיעים כמי שנטלו חלק בעריכת התחקיר לא ניתנה תשובה.

יתרה מכך, בחקירתו הנגדית טען שמעון עקיבא כי מייד לאחר התאונה הוא שוחח עם התובעת ורשם את גרסתה. ב"תחקיר" לא צויין כי שמעון עקיבא שוחח עם התובעת, לא נרשמה גרסתה באשר לנסיבות אירוע התאונה וכל אשר נרשם שם הוא שלטענת התובעת היא קיבלה מכה בגב תחתון. משנשאל איזה חלק מתוך ה"תחקיר" נלקח מפיה של התובעת הוא ציין כי תיאור האירוע כפי שצויין בתחקיר הוא מפיה של התובעת. ברם, אין בתחקיר שום זכר לכך שתיאור זה נרשם מפיה של התובעת. כשנשאל מדוע לא ציין שהדברים נלקחו מפיה של התובעת או שהדברים נכתבו לטענתה של התובעת כפי שנרשם באשר לתוצאות הפגיעה, שם נרשם במפורש כי הדברים הם לטענתה של התובעת, לא ידע העד לתת תשובה.

זאת ועוד, בפרק העובדות מציין מר עקיבא כי  "הכיסא במצבו ביום הנפילה היה תקין (ללא גלגלים)" . כשנשאל אם הוא בדק את הכיסא השיב בחיוב אך הוא לא ידע לומר מדוע לא ציין כי הכיסא אכן נבדק ומדוע נרשמו המילים "ללא גלגלים" ליד המשפט  "הכיסא במצבו ביום הנפילה היה תקין" . לטענתו, הוא רשם את המילים "ללא גלגלים" לא כדי להסביר את דבריו שהכיסא תקין, אלא הוא ציין זאת מכיוון שבעמדות אחרות הכיסאות הם עם גלגלים ואילו במקרה הזה הכיסא חייב להיות בלי גלגלים. מדובר בתשובה מאולצת שלא ניתן לקבלה. הקורא הסביר מבין את האמור ב"תחקיר" בצורה כזו שכוונת הכותב במשפט "הכיסא היה תקין (ללא גלגלים)" היא שתקין משמעו בלי גלגלים.

תמיהה נוספת העולה מעדותו של שמעון עקיבא נוגעת לעדים שנכחו במקום האירוע בזמן התרחשותו. בעוד שב"תחקיר" אין זכר לכך ששמעון עקיבא תחקר את העובדים ואת העובדות שהיו בזירת האירוע, בחקירתו לפני הוא טען כי לא היו עדים לאירוע וכי הוא לא שוחח עם אף אחד מהעובדים למעט אלה ששמם מופיע בתחקיר והתובעת. שמואל כהן טען בתצהירו כי לא היו עדים לאירוע מלבד התובעת, ואילו בעדותו היום הוא ציין כי אכן היו עדים אם כי הוא לא זכר את שמותיהם. תמוה בעיני ששמעון עקיבא לא ראה לנכון לתחקר אף אחת מהעובדות שעבדו יחד עם התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה ולברר איתן כיצד ומדוע אירעה התאונה. העובדה שהוא בחר לערוך את ה"תחקיר" ביחד עם שני בעלי תפקידים בכירים במפעל שלא היו עדים לאירוע התאונה אף היא מעוררת חשש ממשי כי מטרת ה"תחקיר" היא לברוח מהאחריות להתרחשותה.

ב"כ הצדדים נחלקו בשאלה מי מהם היה אמור לזמן חלק מהעובדים שעבדו יחד עם התובעת כדי להעיד באשר לנסיבות אירוע התאונה וסיבת התרחשותה. ב"כ התובעת טען כי התובעת לא היתה יכולה לזמן את העדים מאחר שהם עדיין עובדים אצל הנתבעת וקיים חשש מובנה ומובן כי הם לא יסכימו לשתף איתה פעולה ולא יסכימו למסור עדות. ב"כ הנתבעות טען מנגד שהנטל להוכיח את נסיבות האירוע מוטל על התובעת ועל כן היתה מוטלת עליה החובה לזמן את העדים כדי שאלה יתמכו בגרסתה, בעיקר לאור העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

דעתי היא כדעת ב"כ התובעת. התובעת העידה, מסרה את גרסתה, ואף הציגה מסמכים חתומים על ידי הנתבעת 1 אשר תומכים בגרסתה, הן באשר לעצם אירוע התאונה והן באשר לנסיבות וסיבת התרחשותה. על כן, עדות התובעת אינה בגדר עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות, אלא מדובר בעדות יחידה של בעל דין אשר נתמכת בראיות חיצוניות אחרות שמהוות בעצם הודאת בעל דין מטעם הנתבעת מס' 1. בנסיבות אלו ולאור עדותה של התובעת, שהיתה מקובלת עלי, כי העובדות שעבדו איתה עדיין עובדות באותו מקום עבודה, דהיינו אצל הנתבעת מס' 1, אינני סבור כי היתה מוטלת על התובעת חובה לזמן את העדים. מנגד, אילו היה בכוונת הנתבעת להפריך את גרסת התובעת, פתוחה היתה הדרך בפניה לזמן את העובדות שעבדו איתה לעדות. משום מה היא בחרה שלא לעשות כן. יתרה מכך, בהתאם לחוק חוזה ביטוח (סעיף 23(א)), מוטלת על מבטח החובה לברר את חבותו מייד עם קבלת הודעה על אירוע התאונה. על כן היתה מוטלת על הנתבעת מס' 2 החובה לברר את חבותה ועל הנתבעת מס' 1 החובה לשתף פעולה עם הנתבעת מס' 2 בבירור הנסיבות האמיתיות של האירוע (סעיף 23(ב) לחוק חוזה ביטוח).